פסק-דין בתיק עת"מ 33846-12-13

העתירה - רקע כללי

1.         העותרת הגיעה לישראל מאתיופיה בשנת 1991. לטענתה הייתה אז בת כבת 14. היא נכנסה ארצה בזהות בדויה, כשמשפחת עולים מציגה אותה כאחיינית. עם כניסתה, קיבלה מעמד של עולה.

2.         על פי המתואר בעתירה, עבדה העותרת כזבנית בחנות באדיס אבבה. במהלך עבודתה שם הכירה אדם בן למעלה מ-40, ששמו נגה. אדם זה, יהודי אתיופי שעלה לישראל חזר לאתיופיה על מנת לסייע לאחיו, אנדגה, לעלות גם הוא לישראל. באחד הימים הגיעו שני האחים לחנות, ונגה סיפר לעותרת על ישראל. העותרת הוקסמה מן התיאור ושאלה אם תוכל גם היא להגיע ארצה. נגה השיב בחיוב ואמר שיוכל לספר כי היא אחייניתו. הוא הציע כי העותרת תצטרף למסעה של משפחת אחיו, אנדגה, לישראל.

כך עשתה העותרת, מבלי לדווח לאיש מבני משפחתה. לטענתה נמנעה מלעשות כן בשל חששה שאימה תמנע ממנה להצטרף לנסיעה.

3.         עם הגעתם לישראל, שוכנו בני משפחתו של אנדגה, ועימם העותרת, בבית מלון בטבריה. העותרת, שקיבלה תעודת עולה, החלה ללמוד עברית באולפן. לטענת העותרת, זמן מה לאחר הגעתה ארצה, הגיעה נגה לבקרה, והחל להטרידה מינית. הוא ניסה לכפות עליה יחסי מין ואף דרש כי תינשא לו. באחת הפעמים נשק לה בכוח ואמר לה כי היא רכושו. העותרת הצליחה להדוף אותו מעליה ונסה לאולם המבואה של המלון. אותה עת שהתה במלון עובדת סוציאלית של משרד הקליטה, והעותרת סיפרה לה על אשר אירע. העובדת הסוציאלית אסרה על נגה להיכנס למלון ודאגה להעברתה של העותרת לפנימייה בכפר סבא.

4.         אלא שגם באותה פנימייה לא באה מנוחה לעותרת. היא נתקלה שם בקרובות משפחה של נגה שהציקו לה ואיימו שיפגעו בה. העותרת פתחה את סגור ליבה בפני העובדת הסוציאלית של הפנימייה, וסיפרה לה כיצד הגיעה לישראל.

העובדת הסוציאלית מסרה את המידע שקיבלה מן העותרת לרשויות ההגירה, והללו החלו בהליך לשלילת מעמדה בישראל.

5.         ביום 30.10.97 בוטל מעמדה של העותרת והיא נצטוותה לעזוב את ישראל.

6.         לאחר הליכים רבים, שונים ומשונים, הגיע עניינה של העותרת לדיון בוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. הוועדה המליצה בפני ראש רשות האוכלוסין וההגירה שלא ליתן לעותרת מעמד מטעמים הומניטאריים, והמלצתה התקבלה על ידו. השגה שהגישה על כך העותרת ביום 13.11.13 נדחתה, ומכאן העתירה. הסעד המבוקש בה שהמשיב ייתן לעותרת רישיון לישיבת ארעי בישראל, מסוג א/5, אשר יחודש מעת לעת.

השתלשלות ההליכים הקודמים בעניינה של העותרת

7.         כאמור, בשנת 1997 בוטל מעמדה של העותרת בישראל והיא נדרשה לעזוב את הארץ. על החלטה זו הגישה העותרת עתירה לבית המשפט העליון (בג"ץ 1000/98). ביום 30.3.98 נמחקה העתירה בהסכמה, על מנת שהעותרת תוכל להגיש ערר על ההחלטה האמורה.

הערר שהגישה העותרת בעקבות העתירה האמור נדחה ביום 18.5.98.

8.         לטענת העותרת, בשלב זה פנתה לשגרירות אתיופיה בישראל על מנת לקבל דרכון אתיופי, שיאפשר את חזרתה לארץ מוצאה. בקשתה סורבה ונאמר לה כי אינה אתיופית וכי לא ניתן להנפיק לה מסמך אתיופי מאחר שעלתה לישראל. סירוב השגרירות הועלה על הכתב שנים לאחר מכן, במכתב מיום 7.2.08, בו נאמר כי העותרת מעולם לא קיבלה שירותים קונסולריים מן השגרירות וכי אין היא מוכרת כאזרחית אתיופית.

9.         ביום 3.7.01 פנתה העותרת לנציבות האו"ם בבקשה לקבלת מקלט מדיני. בראיון שנערך לה אמרה כי הגיעה לישראל כשהייתה כבת 14 וחצי וכי מאז אין היא בקשר עם בני משפחתה באתיופיה. העותרת טענה כי אינה רוצה לשוב לארץ זו משום שאביה נפטר ואין היא יודעת היכן משפחתה, ומשום שמעולם לא למדה (פרוטוקול הראיון - נספח מש/1 לכתב התשובה).

10.       במקביל, בעוד בקשת המקלט תלויה ועומדת, הגישה העותרת ערר נוסף למשיב, וגם ערר זה נדחה, ביום 30.12.03.

11.       מכוח בקשת המקלט, ניתן לעותרת ביום 11.3.04 רישיון ישיבה זמני מסוג 2(א)(5). הרישיון הוארך מעת לעת, אם כי לא ברציפות. גם עתה שוהה העותרת בישראל מכוח רישיון זה, עד להכרעה בעתירה.

12.       ביום 23.12.07 הגישה העותרת בקשה בלשכת המשיב בירושלים לקבלת מעמד עולה. ביום 2.5.08 נדחתה הבקשה (נספח מש/2 לכתב התשובה).

13.       ביום 2.6.08 עוכבה העותרת והוצא נגדה צו הרחקה. העותרת שוחררה ביום 5.6.08, בהחלטת בית הדין למשמורת, לנוכח מסמך ההגנה שהיה בידיה מטעמה של נציבות האו"ם לפליטים. עתירה מנהלית שהגישה העותרת (עת"מ 1903/08) כנגד צו ההרחקה נמחקה ביום 11.12.08, ונקבע כי עד שתינתן החלטה בבקשת המקלט שהגישה העותרת לא יינקטו כלפיה צעדי הרחקה.

14.       בשנת 2009 הועברו סמכויות הטיפול במבקשי מקלט מנציבות האו"ם לפליטים לידי המשיב, והעותרת הופנתה ליחידת ה- RSD. נערך לה ראיון ביום 30.11.09.